במוצאי שבת פרשת נח, ד' בחשוון תשפ"ג, יצא רונן
חנניה מביתו יחד עם בנו אל עבר אחת החנויות
הסמוכות לקרית ארבע. בעודם עומדים בחנות נכנס
אליה מחבל חמוש תושב חברון ופתח באש לעברם.
רונן נפגע מהירי באורח אנוש ופונה אל בית החולים
הדסה עין כרם בירושלים, שם נקבע מותו.
באותה התקופה עסק רונן במרץ בהכנות לקראת הקמת
"לחייל" – בית לחיילים בודדים ומרכז שיעניק להם
סיוע ועזרה מקיפה, בכל הנצרך להם בחיי היום יום
ובעולם הרוח. רונן, מהדמויות המוכרות בקרית ארבע,
עסק במשך שנים בעשייה למען החיילים המסכנים את
חייהם בשמירה על בטחוננו. הוא דאג לכל חייל באופן
אישי מתוך אכפתיות ותחושת אחריות.
הפיגוע האכזרי עצר את תנופת העשייה
כשהיא בעיצומה. עצר, אך לא גדע.
הסיפור של רונן ושל "לחייל" לא תם.
סיפור אישי
כתושב קרית ארבע, רונן הי"ד פעל באופן קרוב לחיילים במשך
שנים ארוכות. אחד המפגשים שנגע במיוחד ללבו היה עם חייל בודד
מאחת ממדינות חבר העמים. הוא סיפר לרונן שבילדותו כמעט ולא
היה מודע ליהדותו, באופן טבעי, והוא התוודע לכך כנער. בגיל 14
זכה לעבור ברית מילה ולאחר תקופה קצרה גמלה בלבו ההחלטה
לעלות לארץ ולהתגייס לצבא. כשדיבר עם רונן, סיפר לו לפי תומו
שהיה רוצה מאוד שיהיה לו זוג תפילין משלו – דבר שטרם זכה לו
עד היום… מפגש זה ורבים אחרים חידדו את ההבנה שלכל חייל
ניתן וצריך לעזור, בנקודות החשובות לו. ישנם כאלה שאין להם
אפילו קורת גג ובגדים, ואחרים שזקוקים דווקא לתשתית וסיוע
בצרכי דת – להניח תפילין, לשמוע קריאה בתורה ולחוות את חגי
ישראל.